הבדל קטן בהענקת עזר גדול

Извините, этот техт доступен только в “עִבְרִית‎”. For the sake of viewer convenience, the content is shown below in the alternative language. You may click the link to switch the active language.

התעמולה האנטי-אמריקאית והאנטי-קפיטליסטית טוענת מזה שנים שהעזרה של ארצות הברית לאמריקה הלטינית התבטאה בלמלא את המדינות הלטיניות במורדים פשיסטיים או בעורמה לגנוב משאבים מהמדינות. אומנם ארצות הברית שילמה על המשאבים ה»גנובים» את מחיר השוק או עפ»י תעריף מוסכם, אך עדיין מחיר היה לגמרי לא הוגן כי סיוע של ארצות הברית זה אף פעם לא עזרה אלא שוד, הרי ארצות הברית לא יכולה שלא לגנוב.

Boliviaלעומת זאת, ברית המועצות לא סייעה לאף אחד אלא רק הושיטה יד לקובה. בצ’ילה ברית המועצות לא סיפקה שום נשק ללוחמיו של סלבדור איינדה, לא מימנה מחתרות שמאלניות ביבשת הלטינית, לא השקיעה כספים, ואם מפלגה קומוניסטית של גואטמלה מספרת סיפורי סבתא, אז הם סתם משקרים. כי בברית המועצות כיבדו את ריבונותן של מדינות אחרות ולא רצו להתערב ולשדוד.

ההבדל המעשי בין סיוע ארצות הברית לבין סיוע ברית המועצות הוא כדלהלן.

ארה»ב העבירו את המימון לממשלות שהיו אז חופשיות לפזר את הכסף על צרכים סוציאליים, או על פיתוח התשתיות, או על התמיכה בעסקים, או על קידום צבא וטכנולוגיה – או לחלופין לגנוב אותו. ארה»ב רכשו משאבים בשער שוק, סיפקו אשראי ונתנו תמיכה כלכלית – אך לא הלכו ובנו בתי חרושת. ארה»ב הניחה שהכסף מושקע בפיתוח התשתיות, תמיכה בעסקים ותעשיה, ועל כן בבניית מפעלים ובתי ספר. כך היה, למשל, בתקופת אוגוסטו פינושה וגם בתקופת מרקוס פרז חימנז. ואם כבר הגיעו מאמריקה מקצוענים ומומחים – אז נאמר בקרב ברה»מ והשמאל הלטיני כי «המונופולים האמריקאיים הציפו את המדינה בחבלנים וחתרנים כדי לכרסם מבפנים את הביטחון הלאומי!».

מאידך ברית המועצות רכשה משאבים במחירים מוערכים יתר, העניקה אשראי «במתנה» (כי היה ברור שאף אחד לא מתכוון להשיב אותו), אישית התגייסה ליצור תשתיות – וכל זה על חשבון אוכלוסייה מתוסכלת סובייטית שלה. בוליביה מהווה דוגמה זוהרת לחוזר היכולת הגורפת של ברית המועצות לחשב שני צעדים קדימה.

בשנת 1969 עלה לשלטון בבוליביה אלפרדו אוואנדו קנדיה, פשיסט עם נטייה לשמאל וסימפטיה לעולם הסוציאליסטי, די טיפוסי באזור. הוא הפך לנשיא בעיקר הודות לברית המועצות ולקובה: בבוליביה חגגו תנועות שמאל ומחתרות לוחמניות שמאלניות. קנדייה היה קצת שמאלני אך הססן – הוא לא רצה לקטוע קשרים עם ארה»ב, ובשנת 1970 הוא סולק בידי הגנרל חואן חוסה טורס הנאמן לברית המועצות. כמובן, הגנרל החליף את קנדייה לגמרי במקרה, הרי ברית המועצות לא יכולה להתערב בעניינים של מדינה אחרת. הגנרל טורס הזכיר את הגנרל הפרואני חואן ולסקו אלברדו, רק שהיה עוד יותר שמאלני. ולסקו לפחות בהתחלה נטה לאוטרקיה ופוליטיקה ריאלית בעוד טורס היה איש סובייטי מסלווה. הוא מייד פיתח יחסים צמודים עם ברית המועצות, בולגריה, קובה, גרמניה המזרחית, התיידד עם ולסקו אלברדו וסלבדור איינדה; התחיל להלאים את כל המוסדות של אמריקאים, פיזר את כל הארגונים הפרו-מערביים, טיפח את חוליות הנוער שריסקו כלי תקשורת של האופוזיציה, הכניס צנזורה מטורפת בסגנון בקרה פרגוואית של הגנרל סטרסנר… בקיצור, הביא לעולם סניף של ברית המועצות בימי מלחמה קרה, עד כדי פרטים מקומיים.

ברית המועצות הגיבה מייד. ב-10 ליוני 1970 תקשורת בבוליביה התגאתה להודיע שסובייטים רוכשים בדיל מקומי על שמונה מיליון דולר בתנאים ובמחיר הרבה יותר נוחים מאשר המתחרים הבריטים «וויליאמס, הארווי אנד קומפני». אחרי זה הקציבה לבוליביה אשראי רווחי במיוחד בסכום 27 מיליון דולר ואחר כך חתמה עם בוליביה חוזה מסחרי. אזרחים בוליביים התפקעו מרוב אושר, במדיה «LA ULTIMA HORA» פורסם מאמר ענקי «תנאים רווחיים של האשראי הרוסי», תקשורת ופוליטיקאים התלהבו ונשבעו אמונים לסוציאליזם ולהסדר עם ברית המועצות. המסירות התבטאה בביקורים תדירים לקובה; בהצבעה בשנת 1971 נגד יוזמה אמריקאית אנטי-טרוריסטית שנדחפה ע»י ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי (שהיו אז «בעד הדוד סם»); בכניסה להסכם אנדים שבעזרתו קיבלו הטבות והנחות על חשבון צ’ילה במנהיגותו של איינדה ועל חשבון פרו שסובסדה ע»י סובייטים. כמו כן, בבוליביה התארחה קבוצת רקדנים ארמנים מברית המועצות. ללא שום ספק זה היה צעד אסטרטגי שחיזק את המעמד הסובייטי בכל אמריקה הלטינית. ביקור זה בהחלט פיצה על מיליוני הדולרים שהושקעו בבוליביה ולא באזרחים של ברה»מ. בנוסף, ברה»מ מימנה וסידרה את רשות השידור של הטלוויזיה הבוליביאנית.

בשנת 1971 התרחש מהפך ולשלטון בבוליביה עלה קולונל הוגו בנסר בעל השקפת עולם הפוכה לזו של טורס. הוא גנז את היחסים עם הבלוק הסובייטי וניהל קו ימני מתון עם תיקונים כנדרש ע»י ריאל-פוליטיק.

נסכם: ברית המועצות החמיצה את בוליביה לחלוטין. החמיצה את תקציב התמיכה שנפשט מכיסו של האזרח הסובייטי. במושגים השמאלניים, האנטי-קפיטליסטיים, פשיסטיים ואנטי- גלובליסטיים זהו ה»צדק» הבינלאומי: לתרום לקבצנים ולבטלנים מקצה העולם את הכסף של האזרחים שלך, אותם האזרחים שעומדים בתור במשך שש שעות רצופות כדי לקנות גבינת קוטז’ ושכחו איך נראים פירות. ומה עם העזרה העצומה שניתנה לקובה – ועד היום מוותרים להם על התחייבויות?

מאידך ארצות הברית דורשת תמורה מיידית לפתיחת האשראי (השתתפות בתעשייה או בהסכמים נוחים או בכל מה שלטובתה).

בסופו של דבר כל הארצות שבאמת מוכנות להשקיע ולהתפתח – מתקדמות בקצב מטורף (למשל, צ’ילה או יפן או ברזיל). וארץ עם ממשלת גנבים ואוכלוסייה אפלולית שחושקת לגרד ביצים, לחמם ישבן ולאכול חינם – מן הצדק מדרדרת לבוץ.

ואם במקרה איזו מדינה סובלת ממהפך שמאלני, אז ארגונים אמריקאים לא מפסידים במיוחד כי בכל אופן הספיקו לקבל תמורה לכסף. איפה כאן האשמה של ארה»ב – שייהרגו אותי, בחיים לא אבין. כנראה, בכך שאמריקאים לא מאמינים למילים יפות של כל «מנהיג האומה והציבור הפועל».

Kitty Sanders

%d такие блоггеры, как: